כשאני מתבונן לאחור על שנות הלימודים שלי, אני יכול להרגיש בבירור את הפער בין ההבנה התיאורטית לבין ההתנסות המעשית. המסע האקדמי שלי כרופא לעתיד היה מלא בספרים, שיעורים, תרגולים מעבדתיים ומבחנים – אך דבר לא הכין אותי לגמרי לרגעים שבהם הפכתי למי שנמצא מול מטופל אמיתי. שם, בחדר הטיפולים, לא הייתה יותר אפשרות להסתתר מאחורי הרצאות או שקפים. הייתי צריך להתחיל ללמוד מחדש, והפעם – מהחיים עצמם.
לאורך תקופת הלימודים שלי באיטליה, עבדתי קשה כדי לרכוש כלים שיעזרו לי להבין את גוף האדם, את מערכותיו ואת האיזון העדין שעליו מושתתת הבריאות. ככל שהתקדמתי במסלול, התברר לי שהחומר שלמדנו בכיתה הוא רק נקודת מוצא. ברפואה – במיוחד בתחומים כמו רפואת חירום או מיון – כל מקרה הוא עולם בפני עצמו. וככל שהחשיפה לקליניקה גברה, כך התחזקה גם ההכרה שלי בכך שהידע הוא תנאי הכרחי, אבל אינו מספיק לבדו.
ההתפתחות שלי כסטודנט הפכה להיות תהליך של בירור עצמי. למדתי לא רק על פתולוגיות ואבחנות, אלא גם על הקשבה, שקט פנימי, סבלנות, ועל איך לומר "אני לא בטוח" מבלי לאבד ביטחון עצמי. עילי רחין של היום שונה מאוד מעילי רחין של השנה הראשונה ללימודים. זו לא רק הבגרות המקצועית שמתגבשת עם הזמן, אלא גם היכולת להרגיש נוכח בתוך המפגש הרפואי – גם כשהזמן קצר, גם כשהעומס גדול, וגם כשאין תשובה מיידית.
אני לא רואה בעצמי רופא שמחזיק בתשובות. להיפך, אני תופס את עצמי כלומד מתמשך. ד"ר עילי רחין הוא קודם כל אדם בתוך מערכת מורכבת, המבקש להבין טוב יותר את הדרך בה הוא פועל, את המנגנונים שמרכיבים את עולם הרפואה, ואת המקום האישי שלו בתוך המערכת הזו.
במהלך ההתנסויות הקליניות שלי, הבנתי כמה חשוב לדעת להחזיק ספק לצד ידע, ולעבוד מתוך ענווה ולא מתוך תחושת עליונות. כל מקרה, גם אם לכאורה פשוט, הוא הזדמנות ללמוד משהו חדש. כל שיחה עם מטופל, גם כשנדמית לשגרתית, יכולה לחשוף דבר מה שלא נצפה מראש.
דוקטור עילי רחין, אני, מחשיב את עצמי כאדם סקרן, פתוח ללמידה, ומודע לכך שהדרך עוד ארוכה. אני מבקש להמשיך לצמוח בכל יום מחדש – לא רק דרך קריאת מאמרים או השתתפות בקורסים, אלא גם ובעיקר דרך התבוננות ביקורתית, שיחות עם עמיתים, ועבודה יומיומית שמזכירה לי למה בחרתי במקצוע הזה.
הבחירה לשתף את המחשבות והחוויות שלי בכתיבה נובעת מהרצון ליצור שיח פתוח, כן ונגיש יותר. אני מאמין שכשאנחנו מדברים זה עם זה, לומדים זה מהשני ומאפשרים מרחב לטעייה ולהתלבטות – גם הרפואה עצמה מתחדדת ומתעצבת.
בסופו של דבר, עילי רחין איננו רק השם מאחורי התעודה – אלא אדם בתוך תהליך, סטודנט שהפך לרופא מתחיל, שממשיך לשאול שאלות, לחפש תשובות ולהקשיב למה שהדרך מנסה ללמד.